top of page

חיבור אל הגוף

 

לפעמים אנו נוכחים שאנו לא בקשר עם גופינו. ככה פתאום בלי לשים לב, קורה שלא מרגישים את הגוף, שמרגישים רק כתפיים תפוסות או שכל מה שמרגישים זה את ראשנו החושב בידיעה שהוא מחובר לגוף, אך בלי חיבור ותחושה לידיעה עצמה.  כך קורה שעם העומס של החיים, או השגרה בה אנו נמצאים, אנו מתנתקים מגופינו, לא מחוברים אליו ולפעמים פשוט שוכחים שיש לנו גוף מעבר לתחזוקתו השוטפת הנדרשת.

כשאנו לא מחוברים לגופינו או לחלק ממנו, אנו בנוכחות חלקית. זה יכול לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, תלוי ברמת הניתוק מהגוף. לעיתים ניתן לחוש במעין ריחוף אשר יכול להיקרא גם חוסר קרקוע, לעיתים ניתן לזהות חלימה בהקיץ, ניתוק, שעמום, חוסר תחושה (numbness) ועייפות. המצב ההפוך לכך הוא כאשר הרבה מהאנרגיה שלנו יוצאת ואף מתבזבזת החוצה ממקום שאינו מחובר לגוף. למשל, אנשים שמפנים את רוב האנרגיה לאינטראקציות חברתיות באופן לא מאוזן, אנשים אשר כל הזמן בתנועה וקשה להם לעצור וכו'

לעיתים אנו יכולים לפעול בחוסר חיבור לגופינו זמן רב ואף חיים שלמים. כאבים פיזיים ומחלות לעיתים תכופות מצליחות להזכיר לנו את הגוף ומכריחות אותנו להתמקד ולהפנות תשומת לב אליו.

אחת לכמה זמן יש מן רגע כזה בו שמים לב שהתרחקנו מגופינו, מה שמעיד שגם התרחקנו מעצמנו. מהנפש ומהרגשות שלנו.

לרוב ניתן להאשים דבר חיצוני אשר בגללו אנו מרגישים או לא מרגישים את עצמנו ואת גופנו, אך בראייה עמוקה יותר זוהי קריאה להתחבר שוב וכל הזמן להעמיק את הקשר שלנו לגופנו כך שבכל פעם שקצת נתרחק מהגוף אפשר יהיה לזהות זאת כל פעם שלב אחד קודם ואז להתחבר מחדש.

להיות בנוכחות חלקית בחיינו משמעו שאנו לא לגמרי במרכז שלנו ולא ערים באופן מוחלט למתרחש בחיינו. החיבור לגוף נותן כוח וחיות ומלמד אותנו רבות דרך התחושות השונות על עצמנו, על האופן בו אנו פועלים ועל החיים בכלל.

גופינו הוא רכבנו וכאשר אנו לא מחוברים אליו לגמרי או לא מתחזקים אותו כראוי הוא יתנהג בהתאם לכך.

ישנם אנשים שחוו אי אילו טראומות בגופם ו/או בנפשם אשר יצרו התרחקות מהגוף ותחושת חוסר ביטחון או חוסר נינוחות בחיבור אל הגוף. במקרים כאלו אני ממליצה מאוד לעבוד על הקשר עם הגוף ולרפא פצעים אלו כיוון שלחיות את החיים במרחק מה מהגוף או בחוסר חיבור אליו זו החמצה גדולה בכל הרמות. הגוף שלנו הוא מקום בטוח אם נאפשר זאת ונטפח זאת (גם אם בעבר קרה שזה לא היה ככה).

בעת הצורך יש המון דרכים שיטות וטכניקות לחיבור מחדש לגוף או לחיזוק הקשר עם הגוף. טכניקה אחת אציע כאן. אפשר לתרגל זאת כאשר חשים צורך ואפשר לעשות זאת על בסיס יומי כחלק ממדיטציה.

** נתחיל בליצור מרחב נעים ותומך שאנו מרגישים בו נוח ובטוח. כדאי ורצוי לנתק טלפונים. רצוי להדליק נר וקטורת אם יש ואוהבים.

מתחילים במדיטציה – בישיבה, הפניית הקשב פנימה. נשימות עמוקות אל כל הגוף. ממש למלא את החלל באוויר. עם כל נשימה להרפות ולהיכנס למצב של שקט במידת האפשר.

לשלב הבא ניתן לעבור למצב שכיבה אם יותר נוח.

לאחר שמגיעים למקום רגוע ושקט, נתחיל לסרוק (scanning) את הגוף מהרגליים למעלה עד הכתר.

שלב ראשון מרגישים את האנרגיה בכפות רגליים, ממש נותנים לה לגדול ואפשר לדמיין מעיין מסג' אנרגטי. מי שלא מרגיש את כפות הרגליים אפשר ממש להזיז את הבהונות והעקבים עד ליצירת תחושה ברורה. לאחר מכן עוברים עם האנרגיה לקרסוליים. שוהים שם עד לתחושה ברורה (שוב אם אין תחושה להזיז קצת עד שמצליחים להרגיש). מהקרסוליים לברכיים, יריכיים, אגן, בטן, מקלעת השמש, אפשר לעבור גם דרך הכליות והכבד, בית החזה, גרון, עין שלישית (בין הגבות) וכתר קצה הראש.

שימו לב מה קורה לאנרגיה כשעוברים ממקום למקום. אם האנרגיה נחלשת חזקו אותה.

שימו לב איזה אזורים מבקשים יותר תשומת לב או שהייה ארוכה יותר. אם יש מקומות נוספים שעולים לכם כוונו גם לשם.

לאחר שהגעתם לקודקוד הראש, ניתן לחבר את החלקים השונים על ידי דמיון של חוט מהרגליים לאגן, מהרגליים למקלעת השמש, מהרגליים לגרון וכך גם לעין השלישית ולכתר.

ניתן להוסיף צבעים וטקסטורה לתנועת האנרגיה. יתכן גם שזה יעלה לבד מעצמו.

לאחר סיום הסריקה, חזרה למדיטציה למשך הזמן שמרגיש נכון עבורכם.

אני נוהגת לסיים את תרגולי בהודיה. מצאו איך נכון לכם לסיים.

חזרו על כך בתכיפות שגופכם מבקש (:

bottom of page